שלדית בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ

פסק דין

תובענה:

תובענה כספית על סך של 3,412,500 ₪, שעניינה בטענת התובעת, שלדית בע"מ (להלן: "התובעת"), לפיה המשא ומתן שנוהל בינה לבין הנתבעת, סונול ישראל בע"מ (להלן:"הנתבעת"), בעניין הקמת תחנת תדלוק על קרקע שבבעלות התובעת בעיר אופקים, הבשיל לכדי חוזה מחייב, אשר הופר, בהפרה יסודית, על ידי הנתבעת, שנהגה שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב.

לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים, בסך של 3,412,500 ₪, שהנתבעת צפתה או הייתה אמורה לצפות, כתוצאה מסתברת של הפרת החוזה. התביעה נתמכת בחוות דעת מומחה מטעמה, מר אהרון פרידמן, מיום 20/5/07 להוכחת נזקי התובעת.

לחילופין, נטען, כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 450,000 ₪, בשל ניהול משא ומתן שלא בתום לב על ידי הנתבעת, שניהלה משא ומתן מקביל עם גורם שלישי.

עיקרי העובדות

התובעת בעלת זכויות חכירה על קרקע בעיר אופקים (להלן "הקרקע"). בחודש ינואר, שנת 2001, החלו התובעת והנתבעת בניהול משא ומתן להקמת תחנת תדלוק של הנתבעת על הקרקע, בתמורה לתשלום דמי שכירות לתובעת, המורכבים מסכום חודשי קבוע וסכום משתנה בהתאם לרווחי התחנה.

הצדדים ניהלו משא ומתן בנוגע לעקרונות היסוד של ההסכם. ביום 30/5/01 הוכן הנוסח הראשוני של טיוטת ההסכם על ידי הנתבעת, אשר נשלח לתובעת ביום 10/7/01 (להלן: "הטיוטה הראשונה" (ת/1).

לאחר העברת הטיוטה הראשונה, המשיכו הצדדים לנהל משא ומתן, ובעקבותיו הוכן ביום 12/9/01 נוסח מתוקן של טיוטת ההסכם, אשר נשלח לתובעת ביום 24/9/01 (להלן: "הטיוטה השנייה", (ת/2).

ביום 17/10/01, נערכה פגישה בין הצדדים (להלן: "הפגישה"). מטעם התובעת נכחו: מר רפאל צרפתי (עת/2), דירקטור ובעל מניות (להלן: "מר צרפתי"), ב"כ התובעת עו"ד ציון בראל (עת/1), (להלן: "עו"ד בראל"). מטעמה של הנתבעת נכחו בעלי התפקידים הבאים: היועצת המשפטית לנתבעת עו"ד אורה פרום (עה/1) (להלן: "עו"ד פרום"), מר אורן להט- מנהל אגף פיתוח תחנות (להלן: "מר להט"), ומר נתן להב, סמנכ"ל השיווק (להלן: "מר להב").

ביום 18/10/01, יום לאחר הפגישה, הוכנה טיוטה נוספת, אשר לטענת התובעת, מהווה נוסח ההסכם הסופי, והועברה לתובעת ביום 21/10/01 (להלן: "הטיוטה השלישית") (נספח ב' לתביעה). טיוטה זו, הטמיעה את התיקונים שבסעיפים 5.1 ו-6.1, שנכתבו בכתב ידו של מר להט במהלך הפגישה.

ביום 22/10/01 כתב עו"ד בראל למר מימון פחימה, עובד מטעמה של הנתבעת (להלן: "מר פחימה"), וביקש להכניס לטיוטה השלישית שתי תוספות: האחת, בעניין המפרטים הטכניים שעל סונול להכין, והשנייה, הרלוונטית לענייננו, תנאי הקובע, כי דמי השכירות לשנה הראשונה ישולמו ע"י הנתבעת לתובעת, שנה מראש.

הנתבעת מצידה, העבירה לתובעת שתי טיוטות נוספות בימים 22/11/01 ו-28/11/01 (להלן: "הטיוטה הרביעית" ו"הטיוטה החמישית"), (נספח 9 ו-10 לתצהיר עו"ד פרום), הכוללים תיקונים בטיוטה הרביעית, עסקו בעיקרם באחריות המוטלת על התובעת בהקמת תחנת התדלוק. התיקון המשמעותי בטיוטה החמישית, הוא הוספת סעיף 15.1 בפרק "שונות" המאפשר לנתבעת להתקשר עם צד ג' כלשהו להקמת תחנת תדלוק אחרת בעיר אופקים, כל עוד לא הוצא היתר בנייה על ידי התובעת, תוך התייחסות למשמעות הדבר מבחינת המגבלות שעלול להטיל הממונה על ההגבלים העסקיים, על הקמתן שתי התחנות גם יחד (להלן: "סעיף 15.1").

התובעת התנגדה להוספת סע' 15.1 שלטענתה מהווה שינוי מהותי מההסכם שהתגבש והיה מקובל על הצדדים עובר לפגישה ( מכתב עו"ד בראל למר להב מיום 23/12/01). לטענת התובעת, מה שמנע חתימה במועד הפגישה, היה הצורך בביטול המשכנתא שרבצה על הקרקע, ועל כן הוסכם בפגישה, כי ההסכם ייחתם ככתבו וכלשונו לאחר הסרת המשכנתא ובתוספת אחת: העברת דמי השכירות שנה מראש ולא כפי שהופיע בהסכם. לטענת התובעת, סע' 15.1 לטיוטה מהווה תנאי מקפח לאחר שהנתבעת התחייבה שלא לנהל משא ומתן עם חברת דלק אחרת במשך תקופת המשא ומתן עם התובעת. עוד צוין, כי ב"כ הנתבעת הודתה שסעיף 15.1 מהווה שינוי מהותי הפוגע בתובעת. התובעת עמדה על קיום ההסכם "ככתבו וכלשונו" באופן שסע' 15.1 ימחק ויתווסף סעיף הנוגע לתשלום דמי השכירות בגין השנה הראשונה מראש.

הנתבעת דחתה את דרישות התובעת (מכתב עו"ד פורם מיום 10/01/02). נטען כי לא התגבש הסכם מחייב. באשר לסעיף 15.1, נטען כי במהלך המו"מ עם התובעת, הוצע לנתבעת אתר נוסף שנמצא בשלבים מתקדמים של קבלת היתר בנייה, לפיכך הוחלט להתקשר גם עם בעלי האתר הנוסף. הנתבעת הביעה נכונות להמשיך ולנהל משא ומתן עם התובעת ואף לחתום על ההסכם איתה, במידה והתנאים יבשילו, ובכפוף למגבלות המשפטיות שעלולות להיות מוטלות על ידי הממונה על הגבלים עסקיים. לגישת הנתבעת, מגבלות אלה, מהוות את הסיבה להוספת סעיף 15.1 לטיוטה, ולדידה לא הייתה מניעה להוסיפו לאור השלב בו נמצא המשא ומתן עם התובעת. כמו כן צוין, כי הסעיף מאפשר לתובעת, למעשה, לכלכל את צעדיה ולקבל החלטה אם ברצונה להתקשר עם הנתבעת אם לאו.

מהמועד הנ"ל התקיימו מספר מגעים נוספים בין הצדדים: התובעת בקשה לקבל נוסח סופי ומוסכם על הנתבעת (מכתב עו"ד בראל מיום 4/09/02); בפגישה נוספת בין הצדדים ביום 13/4/03, הציע מר צרפתי לחתום על ההסכם המקורי או לחילופין לשלם לו פיצוי בסך של 70,000 ₪ המהווים דמי שכירות שנתיים בגין הנזק שנגרם לו (סיכום פגישה, נספח י"א לתצהיר צרפתי). משלא הגיעו הצדדים להסכמה הוגשה התובענה דנא.

יריעת המחלוקת:

ליבת המחלוקת, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים, מתמקדת בשאלה האם קודם לפגישה ולכל המאוחר בפגישה, נכרת בין הצדדים חוזה מחייב להקמת והשכרת תחנת תדלוק, והאם הגיעו הצדדים לגמירות דעת ולהסכמה כוללת וסופית לגבי כל התנאים הבסיסיים והמהותיים הדרושים ליצירת חוזה מחייב, הגם שהחוזה לא נחתם.

סוגיה נוספת המחייבת הכרעה, עניינה בשאלה האם נפל פסול בהתנהלות הנתבעת, העולה כדי חוסר תום לב במשא ומתן, עת בד בבד עם ניהול משא ומתן בין הצדדים, נוהל משא ומתן עם צד שלישי, אודות האפשרות להקמת תחנת תדלוק אחרת באותה העיר.

הטענות בתמצית: